גמרא
פירוש
בִּשְׁחִיטָה יַבִּישְׁתָּא וּדְלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
מַאן תַּנָּא עָבַר בְּנָהָר הוּכְשַׁר הָלַךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת נִטְמָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִים וְצָרִיךְ הֶכְשֵׁר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַי אוְכׇל שֶׁהוּא חַי אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין.
וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
איתמר הטילה נפל, ר׳ יוחנן אמ׳ חלבו כחלב בהמה, וריש לקיש אמ׳ חלבו כחלב חיה. ר׳ יוחנן אמ׳ חלבו כחלב בהמה, אוירא קא גרים, וריש לקיש אמ׳ כחלב חיה, חדשים קא גרמי.
איכא דאמרי כל היכא דלא כלו לו חדשיו ולא כלום הוא, כי פליגי כגון שהושיט ידו במעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה חי ואכלו. ר׳ יוחנן אמ׳ חלבו כחלב בהמה, חדשים קא גרמי, וריש לקיש אמ׳ חלבו כחלב חיה, חדשים ואוירא קא גרמי.
וקיימ׳ לן כר׳ יוחנן וכלישנא בתרא. ואע״ג דקא אמרי רבנן דשחיטת אמו מתרת אותו, לאו משום דלא מיקרי בהמה, דכיון דכלו לו חדשיו ולא מת קודם שיראה אויר העולם, בהמה מעליא הוי, וחלבו חלב גמור, והאי דניתר בשחיטת אמו משום דדרשינן בהמה בבהמה תאכלו, שאע״פ שהוא חשוב בהמה, הבורא התירו בשחיטת אמו ועשאו כאחד מאיברי הבהמה, והתיר גם חלבו וגידו, אבל היכא דלא נשחטה הבהמה אלא ילדתו, אי נמי נקרעה אמו ונמצא בה בן תשעה חי, הוי בהמה מעליא ממעי אמו כיון שכלו לו חדשיו ולא מת קודם שיצא לאויר העולם, ואע״פ שבעת שתלשו לא היה לו אויר, חדשיו בלחוד קא גרמי להיות חשוב בהמה. ובהא פליגי ר׳ מאיר ורבנן, דבין לר׳ מאיר בין לרבנן כיון דכלו לו חדשיו אע״פ שלא יצא לאויר העולם בהמה מיקרי, אלא דרבנן דרשי בהמה בבהמה, לפיכך ניתר בשחיטת אמו, ור׳ מאיר לא דריש בהמה בבהמה, אלא כל שבבהמה תאכלו, ולא התיר הבורא אלא נפל שלא כלו לו חדשיו, אבל היכא דכלו לו חדשיו, דהוי בהמה, לא התירו הבורא, וטעון שחיטה ככל בהמה מעליאתא.
אמ׳ ר׳ אמי השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי, לדברי המתיר, אסור, ולדברי האוסר, מותר. פי׳, לדברי חכמ׳ דאמרי דבן תשעה חי ניתר בשחיטת אמו ואינו צריך שחיטה, אלמא סימניו אינם סימנין ולא יועילו לו להתירו באכילה, והוה ליה כאחד מאיברי הבהמה שהן אסורין. ולדברי ר׳ מאיר האוסרו בשחיטת אמו ומטעינו שחיטה, אלמא סימניו סימנין הן, שוחטו ומותר. רבא אמ׳ אף לדברי המתיר, נמי מותר, ארבעה סימנין אית ליה להאי. פי׳, לא תימא דסימניו כחתוכין דמו, אלא בכשירה ניתר בסימני אמו, ובטרפה ניתר בסימניו.
אמ׳ רב חסדא השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי,מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
איכא דאמרי כל היכא דלא כלו לו חדשיו ולא כלום הוא, כי פליגי כגון שהושיט ידו במעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה חי ואכלו. ר׳ יוחנן אמ׳ חלבו כחלב בהמה, חדשים קא גרמי, וריש לקיש אמ׳ חלבו כחלב חיה, חדשים ואוירא קא גרמי.
וקיימ׳ לן כר׳ יוחנן וכלישנא בתרא. ואע״ג דקא אמרי רבנן דשחיטת אמו מתרת אותו, לאו משום דלא מיקרי בהמה, דכיון דכלו לו חדשיו ולא מת קודם שיראה אויר העולם, בהמה מעליא הוי, וחלבו חלב גמור, והאי דניתר בשחיטת אמו משום דדרשינן בהמה בבהמה תאכלו, שאע״פ שהוא חשוב בהמה, הבורא התירו בשחיטת אמו ועשאו כאחד מאיברי הבהמה, והתיר גם חלבו וגידו, אבל היכא דלא נשחטה הבהמה אלא ילדתו, אי נמי נקרעה אמו ונמצא בה בן תשעה חי, הוי בהמה מעליא ממעי אמו כיון שכלו לו חדשיו ולא מת קודם שיצא לאויר העולם, ואע״פ שבעת שתלשו לא היה לו אויר, חדשיו בלחוד קא גרמי להיות חשוב בהמה. ובהא פליגי ר׳ מאיר ורבנן, דבין לר׳ מאיר בין לרבנן כיון דכלו לו חדשיו אע״פ שלא יצא לאויר העולם בהמה מיקרי, אלא דרבנן דרשי בהמה בבהמה, לפיכך ניתר בשחיטת אמו, ור׳ מאיר לא דריש בהמה בבהמה, אלא כל שבבהמה תאכלו, ולא התיר הבורא אלא נפל שלא כלו לו חדשיו, אבל היכא דכלו לו חדשיו, דהוי בהמה, לא התירו הבורא, וטעון שחיטה ככל בהמה מעליאתא.
אמ׳ ר׳ אמי השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי, לדברי המתיר, אסור, ולדברי האוסר, מותר. פי׳, לדברי חכמ׳ דאמרי דבן תשעה חי ניתר בשחיטת אמו ואינו צריך שחיטה, אלמא סימניו אינם סימנין ולא יועילו לו להתירו באכילה, והוה ליה כאחד מאיברי הבהמה שהן אסורין. ולדברי ר׳ מאיר האוסרו בשחיטת אמו ומטעינו שחיטה, אלמא סימניו סימנין הן, שוחטו ומותר. רבא אמ׳ אף לדברי המתיר, נמי מותר, ארבעה סימנין אית ליה להאי. פי׳, לא תימא דסימניו כחתוכין דמו, אלא בכשירה ניתר בסימני אמו, ובטרפה ניתר בסימניו.
אמ׳ רב חסדא השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי,מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush